מה זה EMDR

EMDR הן ראשי התיבות עבור רגישות ועיבוד חוזר של תנועת העיניים. הדבר התחיל כטיפול בטראומה אשר נועד להפחית תסמינים כגון ערנות יתר, זיכרונות פולשניים, והפרעות הקשורות לחיילים שחזרו ממלחמת וייטנאם. ונשים שעברו מקרי אונס. שיטה זו השיגה תוצאות בזמן במסגרת הניסויים הקליניים המקוריים שנערכו בסוף שנות ה-80. אשר עמדו בפני מעקבים שנמשכו שישה חודשים (שפירו, 1989). ​​

במקור נקראה השיטה בשם הקהיית רגישות של תנועת עיניים (EMD) עד לשנת 1990, כאשר האות “R”. אשר מייצגת את המושג עיבוד מחדש, נוספה במטרה להמיר EMD ל- EMDR. הגישה הטיפולית המקיפה של  פסיכותרפיה שהפכה להיות.

המצאת טיפול EMDR

פרנסין שפירו, ממציאת טיפול ב- EMDR, הפכה את EMD. מההמשגה הראשונית שלה בתור הקהיית רגישות לתסמינים בסיסיים של טראומה לבנית עיבוד מידע אינטגרטיבית יותר, הידועה כיום בשם EMDR .EMDR הינה בשימוש כיום בקביעות על ידי רופאים רבים במטרה לעורר השפעה חיובית ושינויים עמוקים באמונות המרכזיות ובהתנהגויות הנלוות, בניגוד להקלה בלבד על התסמינים.

EMDR הוכחה קלינית ומחקרית

היום, אחרי יותר מ-30 שנים של התקדמות מחקרית ופיתוח קליני. מטפלים ב-EMDR מטפלים במגוון בעיות נפשיות וחוויות שליליות בחיים (שפירו, 2012). שפירו (2017) טענה גם כי טיפול ב- EMDR יכול לעזור גם בעבודה על בעיות שרופאים רבים חזו כבלתי ניתנות לעצירה, כגון הפרעות אישיות , באמצעות עיבוד מחדש של הזיכרונות העומדים מאחורי הלקות הנוכחית בתפקוד.  

ביסוס EMDR

טיפול ב- EMDR מבוסס על מודל עיבוד מידע אדפטיבי (מסתגל) (AIP). אותו פיתחה במקור שפירו כהשערה מחקרית המבוססת על תצפית קלינית. הוא מסביר את המהירות שבה טיפול ב- EMDR השיג תוצאות קליניות (שפירו, 2017). בשל נטייתה ההתנהגותית הטבעית של שפירו במסגרת הכשרתה הקלינית כסטודנטית לתואר שני, שיטת ה- EMDR. הושפעה מהרעיון של פבלוב של מערכות עיבוד מידע הידועות בתחום הפסיכולוגיה בשם כ”התניה קלאסית” וממודלים עדכניים של עיבוד נוירופסיכולוגי (כריסטמן, גארווי, פרופר ופנוף, 2003). 

AIP

ה -AIP מצביע על הרעיון המתבסס על  כוח לפיו יש למחשבות שלנו את היכולת הטבעית לעבד את מה שקורה לנו בדרך בריאה ומסתגלת. עם זאת, חוויות  מלחיצות  באופן משמעותי יכולות להציף את יכולת העיבוד והריפוי הטבעית של המוח. כאשר המידע הקשור להתרחשות מלחיצה במיוחד מעובד באופן בלתי יעיל, ניתן לאחסן את התפיסות הראשוניות ביסודן כפי שקודדו במקור, יחד עם מחשבות, תמונות, תחושות או תפיסות מעוותות שחוו בזמן שזה קרה (שפירו, 2007).

AIP הוא חלק מהנטייה הטבעית של הגוף, המתוכנתת מבחינה פיזיולוגית לשם ריפוי עצמי ברגע שהוא נפגע. מטאפורה שימושית לכך היא שחתך בעור מחלים באופן טבעי תוך שבוע ימים – אבל לא כך הדבר אם התכך מכיל קיסם שתקוע בו. במטאפורה זו, הקיסם יכול לייצג זיכרון מאוחסן באופן לא מתפקד  (לעתים קרובות חוויה טראומטית, אך לא תמיד), שטיפול ב- EMDR מנסה לסייע בהסרתו כך שהמוח יכול להתרפא באופן טבעי באמצעות הפעלת ה- AIP שלו.

השפעת טיפול EMDR על המתמודדים עם פוסט טראומה

לאחר קורס מוצלח של טיפול EMDR, מתמודדים עם פוסט טראומה יכולים ללמוד לגשת למצבים עם תוך הפגנת שלווה וגמישות, אך עם זהירות מתאימה. הדבר עולה בקנה אחד עם הפעלת ה- AIP, שילוב של זיכרונות שלא נרפאו לתוך רשתות זיכרון גדולות יותר, משפרות חיים, ומסתגלות טבעיות, המשרתות את האדם בהווה ובעתיד ומסירות את ההפרעה הרגשית של הזיכרון מהנפש ומהגוף.

במובן הזה, מנקודת מבט של שיטת טיפול ב- EMDR ניתן להתייחס ל- PTSD.  כאל “הפרעה בעיבוד מידע” (שוברט ולי, 2009), תוך הסתכלות על עיבוד הזיכרון ועל סוג האחסון שלו כעל דבר פתולוגי, במקום על האירוע הטראומטי עצמו. שיטת טיפול ב- EMDR פועלת באמצעות גריית המוח בדרכים שמובילות אותו לעבד זיכרונות לא מעובדים או שלא נרפאו (הבריאו), מה שמוביל לשחזור טבעי ולרזולוציה אדפטיבית (מסתגלת), לצמצום המטען הרגשי (הקהיית רגשות, או .”D” של EMDR) ויצירת חיבור לרשתות זיכרון חיוביות (עיבוד מחדש, או “R” של EMDR).

ב- EMDR, זיכרונות המאוחסנים באופן לא מתפקד עוברים מלהיות מבודדים ותקועים בתוך המערכת הלימבית. בצורתם הגולמית, המקורית, והספציפית למצב, אל אזור קליפת המוח, בצורה של זיכרון סמנטי. הדבר עוזר להם לעכל ולהכליל ברמה הרגשית והפיזיולוגית בתוך רשתות הזיכרון הקיימות של אדם ולתוך הסיפור האישי העקבי של אותו אדם (וסלמן & פוטר, 2009). טיפול ב- EMDR התגלה כאמצעי להרגעת מערכת העצבים הסימפתטית המתקשרת לחוויות טראומטיות, ומצמצם באופן ישיר את העוררות הפיזיולוגית (Marich, 2011; פרנל, 2010; שפירו, 2012, 2017).

מכאן שכאשר זיכרון מעובד באופן שלם, הוא מיידע את האדם, אולם אינו שולט בו; הם מסוגלים לזכור זאת, אולם אינם חווים את התחושות הישנות, הרגשות והתפיסה העצמית הבלתי מסתגלת בהווה (שפירו, 2017). כראיה, שפירו (2017) אישרה כי קורבנות להתעללות החלו טיפול ב-EMDR עם תפיסה עצמית שלילית בכל הנוגע להתעללות וסיימו בתחושה חיובית של ערך עצמי, ושהמצב ההפוך מעולם לא קרה. הפעלת ה- AIP המולד במוח הוא המוקד העיקרי ברמה הקלינית במסגרת טיפול ב- EMDR. 

מיינדפולנס

כך הם מתחברים. המאמנת המפורסמת והידועה בשיטת ה- EMDR , ד”ר לורל פרנל התעניינה במיינדפולנס (במודעות) מאז שנת 1972; האנלוגיה של הסתכלות לתוך המוח שלכם ושימוש במוח כמעבדה במטרה לגלות את האמת שלכם, משכו אותה לתחום אימון במיינדפולנס והתמקדות בחלק הפנימי של האדם. היא השלימה מספר תהליכי מדיטציה שקטה בעזרת  מיינדפולנס  עם החלוצים בתחום, ג’ק קורנפילד וג’וזף גולדשטיין.

בדומה לטיפול ב-EMDR, נזירים טיבטיים רבים עושים שימוש בהדמיה ובדימויים במטרה לסייע בטיפוח של תכונות נאורות כגון חמלה, כוח וחוכמה . ז’אן קליין לימד יוגה במפגשים שלו אשר שמו דגש על חישת הגוף ברמה עמוקה ומיקרוסקופית. תרגול מיינדפולנס מסייע לנו לחוות את מה שמגיע אלינו כמידע בלבד, ולא כמשהו שיש לשפוט אותו או להיפטר ממנו.

שילוב של מיינדפולנס ו-EMDR

במסגרת ההתמחות הטיפולית שלי עם הלקוחות שלי, אני משלב באופן קבוע מיינדפולנס ו-EMDR. למעשה, EMDR ביסודו נחשב לטיפול במיינדפולנס; הם הולכים יד ביד. במידה וקראתם את אחד הפוסטים הקודמים שלי, תדעו שמיינדפולנס מוגדרת באופן נרחב כמודעות לא שיפוטית של כל מה שעולה, בדרך כלל בליווי סקרנות, פתיחות,  חוסר-שיפוטיות, חמלה וקבלה .(ראשי תיבות בהם אני משתמש לעתים קרובות כאשר הדיון במודעות היא CONCA). למטפלים EMDR יש עמדה מודעת לכל הדו”חות הטראומטיים חומר והחומרים הנלווים של הלקוחות; כל זה עולה כתופעות שיש להיות עדים להן, אשר מבטלות מאפיינים אישיים של האירועים הטראומטיים שנועדו לעיבוד.

בדומה לכך, גם טיפול ב- EMDR וגם טיפולים המבוססים על מיינדפולנס מונחה על פי ההווה, תוך כוונה לסייע למטופלים להבחין במה שהם חווים באותו רגע ומרגישים כאירועים ארעיים באופן מודע, ללא תכונות מקובעות, ללא שיפוט או ביקורת עצמית. ניתן לסכם את שניהם בקצרה למודעות לא שיפוטית בזמן הנוכחי, שיכולה להביא לידי ריפוי טרנספורמטיבי (משנה צורה). שניהם כרוכים במתן אמון בתהליך ברגע שהוא מתגלה ברמה היסודית, מה שאלן ווטס (1951) כינתה בשם “חוכמת חוסר הביטחון”. כפי  שמאמני EMDR ג’יימי מריץ’ וסטיבן דנזיגר מציינים”, הם משלימים זה את זה באופן טבעי.

בדרך כלל, הן מטפלים בשיטת EMDR והן המטופלים שלהם מטפלים במה שהמטופלים משתפים במהלך טיפול EMDR. כמהלכים לקראת ריפוי (הפעלת AIP), כל עוד דעתם לא הייתה מוסחת או שהם לא היו תקועים במצב טראומתי המלווה בגריית יתר או בתת גרייה (הפעלת יתר או תת הפעלה של מערכות עצבים). ההבדל היחיד הוא שטיפול ב- EMDR. מכוון מטרה באופן גלוי, המסייע למטופל לקראת רזולוציה אדפטיבית (מסתגלת) של זיכרונות מלחיצים, בעוד שמיינדפולנס בכוונה אינו מכוון מטרה (אולם, למרבה האירוניה, עשוי להפוך למעט מונחה מטרה כברירת מחדל; קחו בחשבון את הסיבה ההתחלתית לכך שאתם מתאמנים).​

מקור: psychology today