מהו כעס?

כעס נחשב לאחד מהרגשות האנושיים הבסיסיים, בסיסי כמו אושר, עצב, חרדה  או תחושת גועל. רגשות אלה קשורים להישרדות בסיסית והתחדדו במהלך ההיסטוריה האנושית. כעס קשור לתגובה של "להילחם, לברוח או לקפוא במקום" של מערכת העצבים  הסימפתטית – תגובה זו מכינה את בני האדם לקראת ניהול מאבק. אבל ניהול מאבק לא בהכרח אומר שצריך לתת אגרופים. זה עשוי לדרבן קהילות להילחם באי-צדק על ידי שינוי חוקים או אכיפת נורמות התנהגותיות חדשות.

ללא ספק, כעס המגויס בקלות רבה מדי או לעתים קרובות מדי יכול לערער מערכות יחסים והדבר יכול לגרום נזק לגופים בטווח הארוך. שחרור ממושך של הורמוני הלחץ המלווים  את הכעס יכול להרוס תאי עצב באזורים במוח הקשורים ליכולת השיפוטיות  והזיכרון לטווח קצר, ולהחליש את המערכת החיסונית.

שליטה בכעסים

כולם מכירים את ההרגשה. זה אותו הזעם שעולה כשחותכים נהג בכביש המהיר – וכל מה שהוא רוצה זה להפיל את הציפור על הרצפה. כעס אינו מתפוגג רק בגלל שמשחררים אותו; למעשה, הדבר עשוי אף לחזק ולהעמיק את הכעס.

כמו כל הרגשות, יש לפקח על הכעס באמצעות מודעות עצמית, שמא הוא יגרום לפגיעה עצמית או יתפרץ ויהפוך להתנהגות עוינת, אגרסיבית או אפילו אלימה כלפי אחרים. קבוצות תמיכה בנושא של ניהול כעסים או שליטה בכעסים קיימות וזמינות בערים רבות. במסגרות קבוצתיות או טיפול פסיכולוגי פרטני, ארגון קוגניטיבי מחדש עשוי להועיל, כיוון שהוא מאמן מטופלים למסגר מחדש, מחשבות לא בריאות.

מתי כעס הופך להפרעה נפשית?

כולם חווים כעס בשלב מסוים בחיים. אולם, הכעס הופך לעניין בעייתי, כאשר התדירות או חומרת הכעס מפריעות למערכות יחסים, ביצועי עבודה, מעמד חוקי, או בריאות הנפש. בעוד שלא קיימת "הפרעת כעס" בהגדרה הרשמית, כעס שגורם לתפקוד לקוי יכול להיות תסמין לאפיזודות של התקפי מאניה , הפרעת אישיות גבולית, והפרעה של התפרצויות לסירוגין. כעס אינו דורש אבחון פסיכולוגי רשמי על מנת להיחשב למפריע, או על מנת ליהנות מקבלת סיוע בכל מה שקשור לניהול כעס אצל פסיכולוג קליני מומחים.

מקור: psychology today