מומחים לטיפול בדיכאון לחצו כאן >>

מידע כללי

דיכאון היא מחלה נפוצה ברחבי העולם, הפוגעת בכ-3.8% מהאוכלוסייה, כולל 5% מהמבוגרים ו-5.7% מאלו מעל גיל 60. כ-280 מיליון אנשים ברחבי העולם סובלים מדפרסיה. דיכאון שונה ממצבי רוח רגילים או תגובות רגשיות קצרות טווח למצבים קשים בחיי היומיום. דפרסיהיכול להיות חמור, במיוחד אם הוא חוזר על עצמו והוא בינוני עד חמור. במקרים כאלה, דיכאון מוביל למצוקה גדולה, לירידה בביצועים או בביצועים בבית הספר ולקשיים בחיי המשפחה. במקרים החמורים ביותר, דפרסיה יכול להוביל להתאבדות. יותר מ-700,000 אנשים ברחבי העולם מתאבדים מדי שנה. התאבדות היא סיבת המוות הרביעית בקרב צעירים בגילאי 15-29.

למרות שקיימים טיפולים ידועים ויעילים להפרעות נפשיות, יותר מ-75% מהאנשים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית אינם מקבלים כל טיפול. חסמים לטיפול יעיל כוללים מחסור במשאבים, מחסור בעובדי בריאות מיומנים וסטיגמטיזציה חברתית של אנשים עם הפרעות נפשיות. בכל המדינות, ללא קשר לרמת ההכנסה, אנשים עם דיכאון מאובחנים לרוב בתת-אבחון, ולעתים קרובות מדי האבחנה נעשית לאלו שאינם סובלים מדפרסיה אך עדיין רושמים להם תרופות נוגדות דיכאון.

כתבות נוספות:

דיכאון וחרדה

דיכאון אצל ילדים

דיכאון

תסמינים וצורות

אפיזודה דיכאונית מאופיינת בהידרדרות במצב הרוח (כמתבטא בעצב, עצבנות, תחושת ריקנות) או איבוד עניין בכל פעילות במשך רוב שעות היום, כמעט כל יום, לפחות שבועיים ברציפות. מספר תסמינים אחרים עשויים להיות נוכחים, כולל ירידה בריכוז, אשמה חריגה או הערכה עצמית נמוכה, חוסר אמונה בעתיד, מחשבות על מוות או התאבדות, הפרעות שינה, שינויים בתיאבון או במשקל הגוף, ועייפות קיצונית או אובדן של אנרגיה.

בהקשרים תרבותיים מסוימים, שינויים במצב הרוח אצל אנשים מסוימים יכולים להתבטא כתסמינים סומטיים (למשל, כאב, עייפות, חולשה). יתר על כן, תסמינים סומטיים כאלה אינם קשורים לכל מצב פתולוגי אחר.

במהלך אפיזודה דיכאונית, המטופל חווה קשיים משמעותיים ביחסים אישיים, חיי משפחה, קשרים חברתיים, חינוך, עבודה ו/או תחומי חיים חשובים אחרים.

בהתאם למספר וחומרת התסמינים, כמו גם השפעתם על חיי היומיום של האדם, מבחינים באפיזודות דפרסיה קלות, מתונות וחמורות.

ישנם מספר סוגים של הפרעות מצב רוח:

  • אירוע דפרסיה מבודד (כלומר האפיזודה הדיכאונית הראשונה והיחידה בחייו של אדם)
  • אפיזודות דיכאון חוזרות (כלומר, היסטוריה של לפחות שני אפיזודות דפרסיה)
  • הפרעה דו קוטבית, שבה אפיזודות דיכאוניות מתחלפות עם שלבים של תסמינים מאניים, כולל אופוריה או עצבנות, פעילות אלימה או עליות אנרגיה, וביטויים אחרים כגון דיבור מלוכלך, "קפיצות רעיונות", הערכה עצמית גבוהה, ירידה במשך השינה, הסחת דעת, והתנהגות פזיזות אימפולסיבית

גורמי סיכון ומניעה

דיכאון נובע ממשחק גומלין מורכב של גורמים חברתיים, פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. סיכון מוגבר לפתח דפרסיה נצפה אצל אנשים שחוו תהפוכות חיים (לדוגמה, אבטלה, אובדן אדם אהוב, טראומה פסיכולוגית). בתורו, דיפרסיה עלול להוביל לעלייה ברמות הלחץ ולהפרעות תפקודיות, שרק מחמירות את חיי המטופל וכתוצאה מכך גם לדיכאון עצמו.

הקשר בין דיכאון לבריאות גופנית הוכח. לפיכך, מחלות לב וכלי דם עלולות להוביל לדיכאון, דפרסיה, בתורו, יכול להוביל למחלות לב וכלי דם.

תוכניות מניעה הוכחו כמפחיתות את השכיחות של דיכאון. הסברה יעילה לקהילה למניעת דפרסיה כוללת תכניות בית ספריות לפיתוח מיומנויות התמודדות חיוביות אצל ילדים ובני נוער. עבודה עם הורים לילדים עם הפרעות התנהגות יכולה לסייע בהפחתת תסמיני דיפרסיהאצל ההורים ולשפר את מצב ילדיהם. תוכניות פעילות גופנית לאנשים מבוגרים יכולות להיות יעילות גם במניעת דיפרסיה.

אבחון וטיפול

ישנם מספר טיפולים יעילים לדיכאון.

בהתאם לחומרת ואופי האפיזודות הדיכאוניות בהיסטוריה הרפואית, ניתן להציע למטופל טיפול פסיכולוגי, כגון הפעלה התנהגותית, טיפול התנהגותי קוגניטיבי ופסיכותרפיה בינאישית, ו/או טיפול תרופתי עם תרופות נוגדות דיכאון כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים ( SSRI) ותרופות נוגדות דיכאון טריציקליות (TCA). תרופות אחרות משמשות לטיפול בהפרעה דו קוטבית. ספקי שירותי בריאות צריכים לשקול את תופעות הלוואי השליליות הפוטנציאליות של תרופות נוגדות דיכאון, את הזמינות של אפשרויות טיפול פסיכו-סוציאליות או תרופתיות (זמינותם של אנשי מקצוע מוסמכים ו/או זמינות הטיפול עבור המטופל), ואת העדפותיו האישיות של המטופל. ניתן לשקול פורמטים שונים של טיפול פסיכואקטיבי, לרבות טיפול פסיכו-סוציאלי פנים אל פנים אישי ו/או קבוצתי הניתן על ידי מומחים או מטפלים לא מקצועיים בפיקוח רופא. עבור דפרסיה קלה, תרופות נוגדות דיכאון אינן טיפול קו ראשון. אין לרשום אותם לטיפול בדיכאון בילדים או לשקול אותם כקו טיפול ראשון למתבגרים, ויש לנקוט בזהירות יתרה כאשר רושמים תרופות נוגדות דפרסיה למתבגרים.