לימודי פסיכותרפיה

התפיסה הארכיטיפית סימבולית

בהמשך לעבודתו הגדולה של זיגמונד פרויד, אשר היה פורץ דרך בחקר הפסיכופתלוגיה והשפעת הלא מודע על נפש האדם, יונג המשיך וגילה שנוסף ל"לא מודע האישי", קיימות שכבות נוספות ועמוקות להן קרא יונג "הלא מודע הקולקטיבי". שכבה זו  כוללת בתוכה תבניות, משותפות לכלל האנושות מעבר לזמן ולמקום. לתבניות אלו קרא יונג "ארכיטיפים". תגליות אלו עלו מתוך מחקרי השוואה בין תכנים אוטנטיים של מטופלים ותכנים המופיעים בכל התרבויות (מערב ומזרח), בדתות, באמנות, באלכימיה ובכל הזמנים.
הארכיטיפים מתגלים לנו בתודעה הערה בהתנהגויות, בדימויים, בסמלים, במיתוסים, באגדות וכן בנכסי תרבות: יצירות אמנות, סרטים, ספרים, מחזות, שירים, בחלומות בהקיץ ובחלומות לילה.

בין הארכיטיפים המרכזיים, יונג התייחס לסלף, הפרסונה, הצל, האנימוס, האנימה, האב, האם, הילד וכיצד הם פועלים בנפש היחיד. עושר ההקבלות התרבותיות מעניק לנו תובנה עמוקה באשר להיבטים ארכיטיפיים בתהליכי התפתחות ותהליכי החלמה בנפש.

תורת הקומפלקסים

מתוך "מחקרי האסוציאציות" הפסיכו-פיזיולוגיים, הראשונים מסוגם בפסיכולוגיה הניסויית המודרנית, שנערכו ופורסמו במהלך שש שנים בז'ורנל לנוירולוגיה ופסיכולוגיה, ומתוך עבודתו הקלינית, יונג הסיק את דבר קיומם של קומפלקסים (מבנים) המוכללים בלא מודע האישי. כל קומפלקס קשור בארכיטיפ, כאשר מנגנון ההדחקה מביא להתעבות הקומפלקס, במשך החיים ולייחודיות הרגשית, על רקע שלל החוויות הסובייקטיביות של כל אדם ואדם.  לדוגמא, קומפלקס אם ניזון הן מארכיטיפ האם בנפש היחיד והן מהחוויות הסובייקטיביות מהאם האישית ודמויות נשים משמעותיות אחרות. קומפלקסים בעלי טעינות רגשית גבוהה עלולים לחסום את תהליך האינדיבידואציה. 

אינדיבידואציה ותורת הטיפוסים

האינדיבידואציה,  הוא המושג המרכזי של הפסיכולוגיה של יונג ומכוון לתהליך ההתפתחות לאורך מעגל החיים ולמימוש הפוטנציאלים המולדים. יונג משתמש במונח "אינדיווידואציה" כדי לציין את "התהליך אשר באמצעותו אדם נהיה אחדות נפרדת בלתי מתחלקת, כלומר שלם". עוד הוסיף יונג "אינדיווידואציה הינה ביטוי פסיכו-ביולוגי, שעל ידו כל יצור חי נהיה מה שהוא נועד להיות מהתחלה". עבור יונג וממשיכיו, האינדיבידואציה היא מעבר להסתגלות לחיי היום היום. יונג מבחין בין המחצית הראשונה של החיים, אז האדם מנותב להתפתחות האגו וההישגים בתחום הקריירה והמשפחה, לבין המחצית השנייה אז האדם מתקרב מחדש לפנימיותו ולנפשו הלא מודעת.

מתוך עבודתו האנליטית היומיומית עם מטופלים וחוויותיו ביחסיו הבין אישיים, יונג חוקר את מבנה האישיות ומגיע להגדרת ארבעת הפונקציות המרכזיות: החשיבתית, הרגשית ,התחושתית והאינטואיטיבית, אשר יחד עם העמדות האינטרוברטית והאקסטרוברטית יוצרות שמונה טיפוסים. לדינמיקה של הפונקציות והעמדות תפקיד בסיסי בהתייחסות האדם לזולת ובתהליך האינדיבידואציה.

"… המודעות היא תופעה משנית הן ברמה הפילוגנטית והן ברמה האונטוגנטית. הגיעה השעה שעובדה פשוטה זו תזכה להכרה. ממש כפי שלגוף יש פרהיסטוריה אנטומית של מיליוני שנים, כך גם המערכת הנפשית. וממש כפי שהגוף האנושי בימינו מייצג בכל חלק מחלקיו את תוצאתה של האבולוציה הזו, ובכל מקום עדיין מראה את שרידי שלביו המוקדמים – כך נכון הדבר ביחס לנפש. המודעות מתחילה את התפתחותה משלב דמוי-חיה הנראה לנו בלתי מודע, ואותו תהליך עצמו של דיפרנציאציה חוזר על עצמו בכל ילד. נפש הילד במצבה הקדם- תודעתי היא כל דבר חוץ מטאבולה-ראסה; היא כבר מעוצבת בדרך ייחודית הניתנת לזיהוי, והיא מצוידת מראש בכל האינסטינקטים האנושיים וכך גם ביחס לפונקציות העילאיות"….( זיכרונות, חלומות, מחשבות; ע' 322).

התפיסה של גוף-נפש

התפיסה הבסיסית של יונג ביסודה היא פסיכוסומטית. הטבע הארכיטיפי כולל ונע מהקוטב הביולוגי-סומטי ועד לקוטב הרגשי-הרוחני, עובר כחוט השני באמצעות האינטראקציות בין הנפש ובין הגוף ומנתב את תהליך האינדיבידואציה. במילים אחרות, בתוך הרבדים של הלא מודע הקולקטיבי, קשרי גוף-נפש, נעים בתוך הספקטרום בין הקוטב הביולוגי, האינסטינקטואלי והקוטב הרגשי-רוחני כאשר האמוציות והרגשות הם דם החיים של הנפש ומהווים את הגשר שבין הגוף לנפש.

בחשיבתו הסימבולית יונג רואה את המחלה ו/או הסימפטום, כמשמעותיים במהלך האינדיבידואציה, כאשר ניתן להבינם כקול הקורא להקשיב ל"מוזנח" בתוכנו ומשם להתחדשות והתפתחות.

הגישה הפסיכו-תרפויטית

הטיפול היונגיאני מתייחס לרבדים השונים של המודע והלא-מודע, למן האישי ועד הקולקטיבי, תוך הדגשת הסתגלותו של היחיד לעולמו הפנימי כבסיס לפיתוח יחס הרמוני עם עצמו ועם סביבתו. "פעמים רבות ראיתי, שכאשר המודע אינו רואה דרך אפשרית לפתרון בעיותיו והאדם מרגיש תקוע, נפשו הלא מודעת מגיבה באופן קומפנסטורי למצב התקיעות הבלתי נסבל ומאפשרת התחדשות". ההתפתחות של האינדיבידואליות, במהלך הטפול, הרבה פעמים קשורה בגילוי של האדם את קולו הייחודי מול ההשפעות של המחשבות והאמונות המגיעות מהקולקטיב.

הטיפול משתמש בכלי טיפול מוכרים בעולם הפסיכותרפואטי אך  בנוסף מעניק את ההבנות הייחודיות הסימבוליות העולות מחלומות ובצורות מבע אחרות של רבדי הלא-מודע השונים (ציור, פיסול, דמיון פעיל ועוד). להרחבת ההבנה של התכנים הלא מודעים, יונג מביא אמפליפיקציות  מתחום המיתולוגיה, אגדות העם, טקסי הפולקלור והיצירה הפלסטית והספרותית. כל אלה מהווים מצע להתפתחות היחיד ולהתמודדותו עם מצוקותיו ויכולתו לקחת חלק בחברה בה הוא חי ופועל.

תרומה מיוחדת להעשרת המודעות יש לעבודת החלום. בגישה היונגיאנית, החלום מהוה את ביטויה האמתי ביותר של הנפש, ואת המדריך המווסת את הנפש במסעה ההתפתחותי, בתהליך האינדיבידואציה. הפרשנות היונגיאנית מתייחסת הן לרמה האובייקטיבית של החלום דהיינו- שאריות היום, ביטויים של יחסים וקונפליקטים והן לרמה הסובייקטיבית בה מציג החלום את מערכת היחסים בין האגו לבין הלא-מודע, בין האגו לבין העצמי של החולם. יונג חקר את הדימוי המוכלל ברגש וכיצד לעורר את התהליך המעלה תכנים מהלא-מודע לתודעה (הפונקציה הטרנסצנדנטית) מבלי להיבלע בתוכו. הוא הבחין שהיצירה מביאה להקלה משמעותית במתח ובחרדה, והבין שכך האגו משתחרר מהבעלות של הקומפלקס (תוכן טראומטי בעל טעינות רגשית גבוהה)..

המחשבה המקורית והמעמיקה של יונג באה לידי ביטוי בסיטואציה האנליטית, כאשר יצר את הסיטואציה של ישיבת מטפל מול מטופל, פנים מול פנים והדגיש את חשיבות שפת הגוף וחשיפת התגובות הרגשיות ההדדיות.  יונג ראה את הטפול האנליטי כתהליך משותף שבו נמצאים המטפל והמטופל.   
ומעבר…

בצד תרומתה של הגישה לתחום הטיפול הנפשי, הציעה הפסיכולוגיה האנליטית פרשנות לתרבות, לאמנות ולתהליכים חברתיים, וכן חשפה קשרים בין התפיסה הארכיטיפית לבין המדע  (פיזיקה הקוונטית מתמטיקה ונוירוביולוגיה). תכנים אלו, אשר הורחבו ופותחו ע"י פסיכולוגים-אנליטיים, ממשיכי דרכו של יונג, בני זמננו ביניהם – אריך נוימן, מארי-לואיז פון פרנץ, אדוארד אדינגר, אסתר הארדינג, אנטוני סטיבנס, דונלד קאלשד ונוספים, ומי שמנגישה את החומרים היונגיאניים לקורא העברי זו רות נצר.

לימודי פסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית

לימודי פסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית, תכנית הלימודים, וותיקה ומתחדשת, חושפת את הלומדים לתאוריה ולפרקטיקה הקלינית של הפסיכולוגיה האנליטית יונגיאנית ולדרך המחשבה הסימבולית, מתוך דגש על לימוד עיוני, הדרכה קלינית והתנסות חווייתית. התכנית מתנהלת בקבוצות קטנות ובאווירה תומכת. התכנית נוסדה בשנת 2000 (תש"ס) ומאז ועד היום מכשירה עשרות מטפלים הפועלים במסגרות מקצועיות ציבוריות ובקליניקות פרטיות ברחבי הארץ מגוש שגב בצפון ועד אילת בדרום.

הלימודים מתקיימים על פי גישתו של קרל גוסטב יונג (1875-1961) – פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שוויצרי, מאבות יסודות הפסיכולוגיה המודרנית וממשיכי דרכו.  ההכשרה בתכנית מהווה נדבך נוסף לשלבי הלמידה וההתפתחות במקצוע הטיפולי,  וכך נותנים הלימודים בתכנית מענה לקריאה הפנימית של המטפל להתפתחות מקצועית ואישית מעמיקה ומשמעותית, לאורך שנים ארוכות.

כתבות נוספות:

נטייה מינית

פסיכופת

תסביך אדיפוס