"לא הזמן למות": איך לזהות ולמנוע התאבדות

מחשבות אובדניות מבקרות רבים לפחות פעם אחת בחייהם, ואין זה אומר שום דבר מאיים. למרות זאת, אם המחשבות הללו הופכות לעקשניות ואדם רואה בהתאבדות דרך לצאת ממצב חיים קשה, כדאי לדאוג ולנקוט פעולות שמטרתן למנוע את הבלתי ניתן לתיקון. איך אתה יכול לפעול?

מהי התאבדות?

אובדנות (התאבדות) היא נטילת חיים מכוונת. הסטטיסטיקה העולמית של התאבדויות אינה מעוררת אמון אצל רוב החוקרים של בעיה זו. אז, על פי נתונים רשמיים, במדינת ישראל, בשנת 2017, היו 402 התאבדויות, ירידה מ-482 בשנת 2010. ככל הנראה, המספרים האמיתיים גבוהים הרבה יותר, בשל נסיבות שונות, כמו אי זיהוי סיבות המוות של אדם, אשר משפיע באופן משמעותי על הנתונים הסטטיסטיים.

כתבות נוספות:

CBT – טיפול קוגניטיבי והתנהגותי

סוגי התאבדות

באופן קונבנציונלי, ניתן לחלק התאבדות לשתי צורות: התאבדות אמיתית ופסאודו-התאבדות (הדגמה). אם הראשון שבהם מרמז על מימוש הכוונה להתאבד כדי לעשות זאת באמת, אזי הצורה השנייה מכוונת למשוך את תשומת לבם של אחרים לבעיותיהם. במילים אחרות, התאבדות יכולה לשמש כניסיון להגיע ללבם שהקרובים אם האדם אינו רואה דרכים אחרות.
עצוב להבין שאנשים יכולים לנקוט בצעדים כל כך מסוכנים כדי למשוך את תשומת הלב של הסובבים אותם.

מחשבות אובדניות

ככלל, למחשבות מתמשכות על התאבדות יש אנשים שבמשך זמן מה נמצאים במצב קשה עבור עצמם – למשל, לאחר אובדנים משמעותיים (יקרים, תפקיד, מקור פרנסה וכדומה) או אלימות (מוסרית או פיזית). לאנשים כאלה אולי נראה שהם לא יכולים להתמודד, הכל חסר משמעות, הם לעולם לא ימצאו קרקע מתחת לרגליהם ולעולם לא יחיו כמו קודם.
למעשה, לרוב מדובר במחשבות קטסטרופליות שמחריפות את המצב יותר מדי. וגם אם המצב ממש גרוע, אתה יכול להקל על הסבל ולמצוא אפשרויות איך לשפר את החיים שלך. אבל יש אנשים שמתקשים לראות סיכויים חיוביים, במיוחד אם אין להם סביבה תומכת.
אם יש לך הרבה מחשבות על גרימת נזק בלתי הפיך לעצמך והן עולות מסיבה כלשהי, אבל בגלל שאתה באמת מבולבל, נואש, מרגיש כאב נפשי, לא רואה דרך אחרת להתמודד עם נסיבות קשות, פנה לפסיכולוג, פסיכותרפיסט או אדם אהוב, אם אין דרך אחרת. לבסוף, מספרי טלפון חירום פסיכולוגיים זמינים תמיד.

סימנים המובילים לחשד לסבירות להתאבדות

• ספקולציות תכופות לגבי אפשרות להתאבד
• אזכורים על חוסר המשמעות של קיומם
• מצב רוח מדוכא, אדיש, ​​הרגשה ששמחת החיים נעלמה
• יותר מדי חרדה במשך זמן רב
• ציינו שהאדם מרגיש בודד, חסר אונים
• קשיי שינה (שינה ארוכה מדי או נדודי שינה), התנהגות אכילה (אכילת יתר או הגבלות חמורות על מזון) לאורך זמן (משלושה שבועות)
• עלייה או ירידה חזקה במשקל
• מעורבות האדם בהתנהגות מסוכנת – סיכון יתר, שימוש באלכוהול או סמים
• בידוד חברתי – חוסר רצון לקיים קשרים ידידותיים ואחרים עם אחרים
• מעשים המעידים על כך שהאדם מסיים את העסק העיקרי: עריכת צוואה, מכירת נכס, סילוק חסכונות אישיים
• התנהגות פגיעה עצמית (חתכים עצמיים, בליטות, שריטות)

איך לדבר עם מישהו שרוצה להתאבד?

אם אתה חושד שייתכן שלאהובך יש נטיות אובדניות והוא אומר "אני רוצה להתאבד", הדרך הטובה ביותר להבהיר זאת היא לשאול אותו שאלה ישירה, שעשויה להישמע כמו "האם אתה חושב להתאבד?"
אל תפחד שתגרה את האדם לפעולה. לעתים קרובות יותר, אנשים מנסים לא לחלוק את המחשבות הקשות שלהם על התאבדות, מחשש להפחיד את יקיריהם. על ידי חשיפת החשדות שלך, אתה משחרר הרבה מתח סביב הנושא.
זכור שאם אדם באמת חושב על לגרום לעצמו נזק בלתי הפיך, אתה יכול לעזור לו רק אם תדבר בכנות ותשמע על כך ממנו.
במהלך שיחה זו, אל תנסה להפחית מהרגשות הקשים מאחורי המחשבות האובדניות. דברו עם אהובכם בצורה תומכת, אל תנסו לשכנע אותו מיד – סביר להניח שזה בלתי אפשרי לעשות כאן ועכשיו.
אשרו שאתם מזדהים עם מצבו, בשום מקרה אל תבישו אדם אהוב ואל תביעו תוקפנות גלויה.
נסו לתת ליקירכם להבין שאתם שם, מוכנים לתמוך בו, שתעזרו לו לפחות למצוא את המומחה המתאים – פסיכותרפיסט או פסיכולוג איתו יוכל לדון במצבו ולקבל עזרה מקצועית.
ישנם מצבים שבהם העזרה שלך יכולה להיות קריטית, למשל:

• אם אתם עדים לפעולות ישירות של אדם אהוב הקשורות ברכישת נשק או אמצעי אחר שבאמצעותם הוא יכול להתאבד, ובמקביל כבר שמעתם ממנו על תכוניות לפגוע בעצמו;
• אם אתה רואה שאחרי תקופה של ייאוש ממושך ללא סיבה נראית לעין, האדם נעשה רגוע מאוד, כאילו בפנים הוא כבר קיבל החלטה חשובה עבור עצמו;
• הדבר מלווה בניסיונות להיפרד מאנשים חשובים וכן ברצון לחלק/לתרום דברים או נכסים משמעותיים עבורו.

במצבים אלו, השתדלו לא להשאיר את האדם לבד. אם זה נצפה על ידי פסיכותרפיסט, אתה יכול לגרום לאדם קרוב אליך להתקשר או לכתוב למומחה, או לעשות זאת בעצמך אם האדם האהוב אינו מסוגל לעשות זאת. ברוסיה קיים טיפול פסיכיאטרי חירום המאפשר לאשפז אדם אם הוא מסוכן לעצמו או לאחרים.

התאבדות של בני נוער

על פי כמה דיווחים, אצל אנשים בגילאי 15 עד 34, מוות מהתאבדות הוא בין שלושת גורמי המוות השכיחים ביותר. מדי שנה, כל נער 12 בעולם בין הגילאים 15-19 מבצעה ניסיון התאבדות.
לפי חוקרים, רק ל-10% מבני נוער שמתכננים התאבדות יש כוונות רציניות להתאבד. 90% הנותרים הם אלו שרוצים "להושיט יד" בדרך זו אל יקיריהם. לכן לעתים קרובות למדי במקרים כאלה, ניסיונות התאבדות נעשים בבית בסופי שבוע, בשעות היום – על ידי כך, אדם מנסה לא ליטול את חייו, אלא למשוך תשומת לב אינטנסיבית לעצמו.
מהם המאפיינים של התאבדות מתבגרים? העובדה שנער, בניגוד למבוגר, אינו מסוגל להעריך כראוי את ההשלכות האפשריות של התנהגותו. בני נוער מצפים לרוב מהתאבדות ל"לידה שנייה", מה שרומז שאחרים יעריכו יתר על המידה את יחסם אליו, "כולם יבינו וייפגשו באמצע הדרך", "יצטערו על הגישה או ההתנהגות שלהם".
הבדל נוסף הוא שהקטגוריות והאימפולסיביות, האופייניות לרוב למתבגרים, יכולות להוביל לכך שהסיבות לניסיונות אובדניים הופכות להיות חסרות משמעות (במיוחד מנקודת מבטם של מבוגרים). למשל, סכסוך עם חברים לכיתה או מורים, אהבה לא הדדית, בעיות ביחסים עם ההורים.
כמו כן, מאפיין של גיל ההתבגרות הוא נטייה להתנהגות מסוכנת – מתבגרים מנסים לגשש בעצמם את גבולות המותר, לעיתים חוצים אותם. כתוצאה מכך, הם יכולים לסכן את חייהם, וסיכון זה הוא לרוב קטלני.

הסיבות העיקריות המניעות מתבגרים להתאבד

• הפרעות נפשיות
• מחלות סומטיות קשות
• בעיות משפחתיות
• כישלון במערכות יחסים רומנטיות
• בעיות בהערכה עצמית, סלידה עצמית
• קשיים במימוש עצמי בקבוצת עמיתים
• שימוש לרעה באלכוהול וסמים

דיכאון והתאבדות

דיכאון הוא אחד הגורמים הנפוצים ביותר להתאבדות בעולם. אנשים הסובלים מהפרעה נפשית זו נוטים להרהורים תכופים ומתמשכים על ההיבטים השליליים של המציאות, לעובדה שהם מתחילים לשנוא את עצמם, לא מחפשים לתקשר עם אחרים, לא פונים אליהם לעזרה, מרגישים את חוסר המשמעות של מה קורה, וכתוצאה מכך, חושבים ברצינות על עזיבה מרצון מהחיים.
תכונה של התאבדות בחולים מדוכאים היא שלעתים קרובות הם מנסים להתאבד בשבועות הראשונים לאחר מינוי הטיפול התרופתי. הסיבה לכך היא שהם סוף סוף מתחילים לחזור לאדם שבעבר לא היה לו כוח להתאבד. לכן מומלץ לשלב תמיד טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה ותוכל לפנות בדחיפות למומחים אם אתה או קרוב משפחתך התחלת טיפול בהפרעת דיכאון.

שידול להתאבדות

שיגול להתאבדות היא עבירה פלילית. בין הסיבות השכיחות ביותר הן מצבי קונפליקט ארוכי טווח במשפחה ובזוגיות, המובילים את האדם לתחושת חוסר תקווה. הסיבה להתאבדות היא לרוב התנהגות פושעת ובלתי מוסרית של אחד מקרובי המשפחה. הרוב המכריע (87%) של פשעי ההתאבדות בוצעו במהלך של התעללות במשפחה והשפלה שיטתית של כבוד האדם.
בין הגורמים התורמים להסתה להתאבדות, ניתן לציין את הבריונות השיטתית בצוות (חינוכית או בעבודה), וכן את ההשפעה המכוונת של חומרי "קבוצות המוות" באינטרנט על נפש הילדים שעדיין מתגבשת. .
במקרה האחרון, חשוב מאוד שההורים יהיו תמיד מודעים למתרחש בחיי הילד, ישימו לב במיוחד לשינויים אפשריים במצב הרוח, פחדים אובססיביים, רצון של המתבגר לבידוד חד או סודיות מיוחדת. תקשורת עם ילד באופן חסוי על בסיס יומי יכול להיות מניעה טובה של ההתרחשות, כולל התנהגות אובדנית.

למה התאבדות היא לא אופציה?

התאבדות לעולם לא יכולה להיות מוצא ממצב קשה, ולו רק בגלל שתמיד ישנן מספר אפשרויות אפשריות כיצד ניתן לפתור אותה. גם אם אנחנו מדברים על אובדן עצום – למשל אדם אהוב או אדם יקר, שבלעדיהם לא יתכנו חיים – עדיין יבוא יום שבו זה יהיה קל יותר והמצב לא ייראה חסר סיכוי.
זה נכון לגבי כל שאר הקשיים בחיים. מחשבות וניסיונות אובדניים מקלים מאוד על ידי התחושה ששינוי חיובי לעולם לא יתרחש. אבל זה לא נכון. לרגשות אנושיים יש תצורה דמוית גל: אם חווית תחושת ייאוש, במוקדם או במאוחר היא בוודאי תאבד את הרוויה שלה. זה בטבע שלנו להסתגל לכל דבר – גם לנורא ביותר. המשמעות היא שעם הזמן, בהכרח תתרחש הסתגלות ואדם ילמד לחיות בתנאים חדשים.
חשוב מאוד לזכור שמי שמתכנן התאבדות תמיד מטיל ספק שזה בדיוק מה שהוא צריך. ואם תעזור לאדם להימנע מביצוע הבלתי הפיך, אזי אפשר לעזור לו להסתכל על המתרחש מצדדים חדשים – ואולי, לנצח ינטוש את הרעיון שלו.
וזכרו: שום דבר לא יכול להשתנות רק במקרה אחד – אם איננו פיזית. בזמן שאנחנו חיים, אתה יכול למצוא הרבה יציאות ונתיבים של התפתחות. החיים שלנו כבר חולפים, והעולם מעניין ומגוון מכדי לעזוב אותו לפני המועד.