פסיכולוגים.קום | פורסם 18/02/2023 15:30OCD מה זה
טורדנות כפייתית (OCD) היא הפרעה נפשית, אף שישנם כאלה שמגדירים אותה כהפרעה של תפקוד המוח. ההפרעה מאופיינת במחשבות פולשניות, אובססיביות וטורדניות, ובביצוע פעולות רוטיניות חוזרות להתמודדות עימן.
ההפרעה מתאפיינת בחרדה ממחשבה טורדנית וקושי להסיח דעת עד לביצוע פעולה אוטומטית מתאימה.
פעולות אוטומטיות או "קומפולסיות" מקלות על החרדה ומסייעות להסיח מחשבות טורדניות לזמן קצר.
קומפולסיות מפחיתות חרדה, אך גורמות לסבל משלהן דורשות זמן רב או מחרידות אם לא מתבצעות.
בסופו של דבר, ההפרעה יכולה לפגוע באיכות החיים של האדם.
טיפול יעיל לטורדנות כפייתית יכול להיות מושג בעזרת טיפול CBT, טיפול תרופתי, או שילוב של שניהם.
בעבר, ההפרעה סווגה במדריכי האבחנה הפסיכיאטריים הרשמיים כהפרעת חרדה. אך במהדורות החדשות של המדריכים, הסיווג שונה. ב DSM-5 של האגודה לפסיכיאטריה, הופרדה קבוצת הטורדנות הכפייתית לקבוצה נפרדת, הכוללת גם:
- אגורפוביה (הפרעת האגירה)
- הפרעת גוף דיסמורפית
- טריכוטילומניה
- דרמטילומניה (פציעת העור העצמית הטורדנית)
במדריך ICD-10, ההפרעה סווגה בתוך הקטגוריה "הפרעות נוירוטיות, תלויות-דחק וסומטופורמיות".
הרטבת לילה – מה ההורים יכולים לעשות?
אבחון OCD
לפי DSM-5, פסיכיאטר יאבחן אצל אדם הפרעה טורדנית כפייתית אם יתקיימו התנאים הבאים.
התנאי הראשון הוא נוכחות של אובססיות או טקסים, או שניהם. אובססיות מוגדרות על ידי שני סעיפים.
הסעיף הראשון הוא מחשבות החוזרות על עצמן בקביעות. אלו יכולות להכיל דחפים או תמונות שנחוות לפחות בחלק מהזמן כפולשניות ובלתי רצויות. הן גורמות למרבית בני האדם לחרדה ומצוקה.
הסעיף השני הוא שהאדם מנסה להתעלם מהמחשבות או להדחיק אותן. הוא יכול גם לנסות להפוך אותן לטבעיות בעזרת מחשבה או פעולה. מחשבה או פעולה זו יכולה להיות טקסית.
קומפולסיות, או טקסים, מוגדרות גם הן על ידי שני סעיפים.
הסעיף הראשון הוא התנהגויות חוזרות או פעולות מנטליות. האדם חש צורך חזק לבצען כתגובה לאובססיה, או בהתאם לחוקים שחייבים להתקיים באופן נוקשה.
הסעיף השני הוא שההתנהגויות או הפעולות נעשות במטרה להפחית את החרדה או המצוקה. הן יכולות לשמש גם למניעת התרחשות אירוע או מצב מחריד. אך הן לא מתאימות לפתרון ריאליסטי של הבעיה.
התנאי השני הוא שהאובססיות או הקומפולסיות חולקות זמן. הן יכולות ללקוח יותר משעה ביום, או לגרום למתח ניכר ולמצוקה. הן יכולות גם לפגוע בתפקוד החברתי, המשפחתי, התעסוקתי, או בכל תפקוד אחר שמשמעותי לאדם.
התנאי השלישי הוא שלא ניתן להסביר את האובססיות והקומפולסיות על ידי מצב רפואי. לא ניתן להסביר אותן לרבות באמצעות שימוש בסמים או תרופות.
התנאי הרביעי הוא שההפרעה אינה ניתנת להסבר על ידי מצב נפשי זמני. היא אינה ניתנת להסבר גם באמצעות אבחנת הפרעה נפשית אחרת. כמו הפרעת חרדה מוכללת, הפרעת גוף דיסמורפית, הפרעת חיטוט בעור, ועוד.
תסמינים קליניים
ההפרעה שנקראת "הפרעה אובססיבית קומפולסיבית" משלבת שני רכיבים מרכזיים. הרכיב הראשון הוא האובססיבי, שמתייחס למחשבות המציקות שמעסיקות את האדם שנסבל מההפרעה. לדוגמה, מחשבה אובססיבית עשויה להיות חשש מתמיד שהאדם לא סגר את כל דלתות הבית.
הרכיב השני הוא הקומפולסיבי, שמתייחס למעשים שאדם מבצע כתוצאה מהאובססיות. כאשר האדם חווה חשש שלא סגר את דלתות הבית, הוא יכול לחזור ולבדוק את הנעולים שוב ושוב. פעולה זו היא קומפולסיה שמטרתה לשכך את החרדה שהחשש מעורר.
רוב הפעמים, אך לא תמיד, אובססיה מלווה בקומפולסיה. אנשים שחווים הפרעה זו דווחים שהם מרגישים צורך עז לבצע מסוימות מעשים או טקסים. עם זאת, לעתים רבות הם מרגישים שהטקס לא התבצע באופן מושלם, ולכן הם מחזירים ומבצעים את הטקס שוב ושוב, במטרה להשיג תחושת וודאות שהפעולה בוצעה באופן מלא.
עוד תסמינים של OCD
בנוסף, יש מגוון גדול של אובססיות וקומפולסיות שנוגעות לכמעט כל תחום בחיים. אובססיות מקוריות עשויות להיות קשורות לנושאים כמו חשש ממחשבות זרות, או חרדה שטקס דתי לא הוצע כראוי. בקרב הציבור הרחב, קיימות אובססיות הקשורות להיגיינה, מחלות, אובססיות מיניות, צבירת חפצים באופן אובססיבי, ואובססיות שנוגעות למערכות יחסים.
אנשים שסובלים מהפרעה זו עשויים לחוות בושה, מכיוון שהם מבינים שהמעשיהם אינם רציונליים. הקושי להסביר את התנהגותם "המוזרה" לאחרים, ולעתים אף לעצמם, גורם לרבים מהם להסתיר את הבעיה שלהם. כתוצאה מכך, רבים מהם אינם מודעים לכך שהם סובלים מהפרעה נפשית ידועה, ולא מגיעים לטיפול. הפרעה זו נחשבה בעבר לנדירה, אך מחקרים מאוחרים גילו שהיא מצוייה מאוד.
אנשים רבים מתנהלים לעיתים באופן אובססיבי-קומפולסיבי, אך ההתנהגות הזו מוגדרת כהפרעה נפשית רק אם היא מפריעה לתפקוד היומיומי של האדם. זו הבדל המרכזי בין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית בלתי מזיקה לבין הפרעה נפשית מלאה.
טיפול ב OCD
פניה לעזרה נדרשת כאשר המחשבות הטורדניות אינן מרפות וחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, עד מספר פעמים ביום.
לרוב המחשבות מלוות בחרדה, בדופק לב מהיר, בזיעה, בהתכנסות האדם בעצמו, בהתנתקות לחלוטין מאנשים ובמיוחד בעשיית טקסים בשביל רגיעה זמנית.
הטיפול הוא טיפול משולב תרופות ופסיכותרפיה.
טיפול תרופתי:
שימוש בנוגדי דיכאון מסוג 'מעכבי ספיגה חזרה של סרוטונין' (SSRI) לעיתים בשילוב של נוגדי פסיכוזה לא טיפוסיים, כדי לקבל אפקט של אוגמנטציה (העלאת רמת נוגד דיכאון וחרדה בדם בלי להגדיל את מנת התרופה שהאדם מקבל).
פסיכותרפיה:
ישנן עדויות להצלחה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתחלק לארבעה שלבים.
ריאיון אבחוני – נועד לאשר את האבחנה של ההפרעה הטורדנית-כפייתית והפרעות או בעיות רפואיות אחרות.
בעת הריאיון ייווצר הקשר עם המטופל וייאסף מידע מפורט לגבי ההפרעה והתפתחותה לאורך ציר הזמן.
יש לשים דגש מיוחד על איסוף מידע מפורט על הגירויים למחשבות הטורדניות, תדירותם ומשכם, התוצאה מעוררת המצוקה והתגובות למחשבות הפולשניות.
פסיכו-חינוך- כולל מתן ידע כללי לסובל מההפרעה אודות ההפרעה.
הידע יכלול את המודלים הקיימים המסבירים את ההפרעה, גורמים המשפיעים על פריצתה וההמשכיות שלה, התופעות הנצפות שלה ושכיחותה.
חשיפה ומניעת תגובה – בשלב זה ייחשף הסובל מההפרעה באופן הדרגתי לאותם גירויים אשר מעוררים אצלו מצוקה, מבלי לאפשר לו לבצע פעולות וטקסים אשר מנטרלים את המצוקה.
לאחר תרגול חוזר ונשנה של שלב זה יפנים הסובל מההפרעה כי לטקסים אותם הוא מבצע אין כל חשיבות וניתן להתקיים גם בלעדיהם.
מניעת הישנות – לאחר שהטיפול הגיע לקיצו יש לשמר את הקיים ולבצע פגישות תקופתיות במסגרתם ייבדק האם חלה רגרסיה מסוימת בקרב המטופל.
בפגישות אלה יינתנו כלים למטופל שיאפשרו לו להמשיך וליישם בחיי היומיום את אשר למד בטיפול גם ובפרט במצבי קיצון (מצבי רוח, חולי, לחץ כללי).
למעטפת החברתית והמשפחתית ישנה חשיבות גדולה מאוד בעת ההתמודדות של הסובל מההפרעה.
עליהם להימנע מלהגיב כאשר האדם מבצע טקסים, על מנת שלא יחוש בושה.
אין לשתף פעולה עם הטקסים אותם מבצע הסובל מההפרעה.
יש להתנהג באופן רגיל לחלוטין וזה במטרה להוכיח לסובל מההפרעה כי ניתן לחיות ללא חשש גם ללא ביצוע טקסים ולמעשה בכך ניתן לשבור את ההתניה האופרנטית הקיימת בין מחשבתו של הסובל לתגובתו.
תגובות