הזדהות השלכתית שונה מהשלכה פשוטה בכך שפירוש ההשלכה מפחית מתח, בעוד שבמקרה של הזדהות השלכתית היא נשארת, שכן האמפתיה נשארת עם תוכן החלק ההשלכתי. בהזדהות השלכתית בצורתה הפרימיטיבית ביותר, הקדמה והשלכה מתמזגים לאחד, כתוצאה מהיעדר גבולות בין הפנימי לחיצוני. הזדהות השלכתית היא מצב אגו-סינטוני ואין צורך לבדוק אותו, שכן בתוכו יש מיזוג של מימדים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים של חוויה.

הזדהות השלכתית בחיי היומיום נוכחת במערכות יחסים זוגיות ומסייעת לשותפים, בעזרת זה, לארגן את ההשפעות שלהם. לשם כך, ההזדהות השלכתית חייבת לעבור מספר שלבי התפתחות: ראשית, החלקים הלא מודעים של העצמי מוקרנים על בן הזוג, לאחר מכן בן הזוג מזוהה באופן אינטרויקטיבי עם חלקים אלו ובשלב הסופי מחזיר השפעה מעט שונה לבעלים המקורי. . כתוצאה מכך, הקשר משתפר אם מתרחשים בלימה והפחתת מתח, או מחמיר. במקרה האחרון, נצפית נטייתו של בן הזוג לדחייה עקב חוסר היכולת לעבד את ההשפעה המוצעת לו.

הזדהות השלכתית בחיי היומיום באה לידי ביטוי בצורה של נבואה שמגשימה את עצמה. אם במשך תקופה ארוכה אפילו אדם אדיב מאוד נחשב לנבל ומגיב לו כאילו הוא חודר לדבר הכי יקר שיש לך, בשלב מסוים הוא באמת ייראה קצת יותר גס רוח, מה שייחשב כהוכחה לכך. התובנה שלך.

במסגרת הקלינית מתבצעת הזדהות השלכתית בין הלקוח למטפל. בשל העובדה שההזדהות השלכתית היא מצב עצמאי בו המטופל אינו מטיל ספק, מימושו מאיים על אמון המטפל בבריאותו הנפשית שלו. אי אפשר לפספס הזדהות השלכתית, שכן תחילתה מלווה בהעברה נגדית מתוחה ואינטנסיבית (כאן מתחיל לפעול השלב השני – הזדהות עם השלכה). כלומר, המטפל מזדהה עם החלק המוקרן של הלקוח ומחזיר לו או העברה נגדית מפייסת (הזדהות עם הייצוג העצמי של הלקוח) או משלימה (הזדהות עם ייצוג אובייקט).

במילים אחרות, המטפל חווה או את החוויות של הלקוח או את החוויות של אדם משמעותי שהיה בסביבתו. במקרה זה, העברה נגדית מאפשרת גישה לחוויות לקוח שאינן מודעות ואינן נגישות למילוליות. האלקסיתימיה של הלקוח מטופלת בהעברה נגדית. למשל, המטפל עשוי לחוש כעס שנוכח בחוויית הלקוח אך אינו מנוכס על ידו.

הבסיס להזדהות השלכתית הוא הציפיות המיוחדות של הלקוח מהקשר, במקום בו יש פער בין ציפיות למציאות ונוצר הזדהות השלכתית. הזדהות השלכתית אינה מאפשרת להיכנס למציאות של האחר, בהתאם לכך, העבודה עימה מחייבת יצירת מרחב דיאלוג וגבולות ברורים של הקשר הטיפולי.

אם ההקרנה של הלקוח נופלת בזיהוי של המטפל, אז במקום הזה מתרחשת טראומטיזציה של האחרון, מה שמוביל לאובדן העמדה הטיפולית. משימתו של הלקוח היא דווקא להרוס את המטפל כמטפל, לשלול ממנו את יסוד הזהות הטיפולית שלו. באופן פרדוקסלי, עובדה היא שמה שהמטפל מציע ללקוח, דהיינו קשר טיפולי, נראה ללקוח כחסר תועלת ומזיק ולכן הוא מנסה להרוס אותם. אך יחד עם זאת, הקשר הטיפולי הוא בדיוק מה שמאפשר ללקוח להתבגר, ולא להפעיל בלי סוף פנטזיות אינפנטיליות. הפרדוקס הוא כדלקמן – המטפל מנסה לתת ללקוח את מה שהוא לא צריך (ברמה מודעת), אלא את מה שהוא צריך (באופן לא מודע). האתגר בעבודה עם הזדהות השלכתית הוא בטיפול בפער התקשורתי הזה. כלומר, הלקוח לא מצפה מהמטפל למה שהמטפל מוכן להציע לו, אלא מה אז הלקוח מחפש, שעבורו הקשר הטיפולי הוא רק מכשול לקבל את מה שהוא באמת צריך.

בהזדהות השלכתית, הלקוח חווה כעס על נסיגה רגשית מהמטפל. חסרה לו האמפתיה לטפל במה שהמטפל מציע לו. זה לא מספיק ללקוח. עבורו, המטפל הוא אובייקט מעבר בין תלות באובייקט הראשוני שהעניק את הטיפול המוקדם ביותר לבין יכולתו שלו לתמיכה עצמית ולנוחות עצמית. על המטפל מתעוררת העברה אמביוולנטית – יש לו את מה שחשוב, אבל בגלל קמצנות הוא משתף אותו בצורה מאוד מדורגת, ואז כדי לקבל גישה מורשית מלאה למשאבים יש להשמיד את המטפל. הלקוח שואף למצוא ואף לקלוט את המטפל כאובייקט אכפתי, להפוך אותו לחלק מחייו, לא מוגבל בזמן הפגישה.

איך עובדים עם הזדהות השלכתית? מצד אחד, יש צורך לצאת מגבול המגע, שכן זהו הטריטוריה של הלקוח, בו אי אפשר לנצח. פנייה למגבלות ולעמדה הטיפולית מובילה לטינה וקיטוב של הקשר – או שאתה נותן את מה שאני צריך לגמרי, או שאני לא צריך ממך כלום. המטפל מרגיש בפינה בגלל העובדה שהלקוח יכול להיות מרוצה רק מקליטה מוחלטת. יש, כמובן, גרעין חיובי בנושא זה של שליטה מוחלטת, מכיוון ששליטה מכוונת לשמירה על מערכות יחסים, היא מסמנת את הערך העצום של מערכות יחסים אלו, ליתר דיוק עד כה רק הפנטזיה ההיא שמתנגנת בהעברה. עם שליטה, הלקוח נלחם בסכנה של להיות שוב לבד. הלקוח אינו יכול לדאוג לעצמו שכן תפקיד זה לא הוכנס מההורים. אחת הדרכים לעבוד עם זיהוי השלכתי היא פרשנויות גנטיות בנושא היחסים עם אותם אנשים שביצעו את הפונקציה האכפתית.

מצד שני, הדבר היחיד שהלקוח צריך הוא שיטפלו בו, ואז התחושה של טיפול למרות ההתנהגות ההרסנית נולדת מהחוסן של המטפל. אחת המשימות של המטפל היא להדגים ללקוח שהאפקט אינו מוגזם וקשור לצורך בזוגיות. כידוע, מצבים סכיזואידיים מתפתחים דווקא מהתחושה שהצורך שלי באהבה גדול מדי ושאני יכול לספוג את האובייקט ללא זכר. ואז, מטעמי ביטחון, עדיף לוותר כליל על כל רצון.

המטפל יכול לתאר את מצבו של הלקוח באמצעות אמפתיה וחשיפה עצמית. לעתים קרובות חסרות ללקוח את התגובות הרגשיות של המטפל, את "חוויותיו האמיתיות", שתוכנן אינו בטוח. האיזון בין חשיפה עצמית לגבולות חשוב כאן מאוד. לדוגמה, בעבודה עם העברה אירוטית, זה יכול להיות שימושי "להתפתות" ולהגיד לא בזמן.

המשימה של הלקוח היא להיכנס למצב דיכאוני, בו הוא אחראי לחייו ולרווחתו. בשלב הסכיזואידי-פרנואידי, יש רק מקום להתמזגות ולפחד מאוטונומיה. בהתאם לכך, בשלב זה יש למטפל ציפיות מאוד לא מציאותיות. למשל, על המטפל להיות זמין תמיד, גם מחוץ לקשר הטיפולי. המשימה של מעבר מפרנויה לדיכאון ביחד אפילו לא מונחת, זו המשימה של המטפל, והלקוח יתנגד לתהליך הזה בכל הכוח. במצב דיכאוני, הלקוח עשוי להיות עצוב על חוסר הנגישות של המטפל, אך לא להתמרמר ולשאוף לתקן זאת בכל כוחו.

יש לשים לב למה שיש, מה שנתפס כחסר חשיבות עקב ירידת ערך, אך יחד עם זאת מבטיח הישרדות. המשימה של ההורה היא שהילד יחיה עד גיל הבגרות. כלומר, הטיפול שעשה את העיקר – הבטיח הישרדות זוכה להתעלמות מובן מאליו, ולכן פורחות תביעות רבות במקום המתעלמים בצבעים מרהיבים. בעבודה עם הזדהות השלכתית, יש סיכוי שאמפתיה עמוקה יכולה לשדר טיפול שמתעלמים ממנו. אתה יכול לשאול את השאלה – מה אתה עושה למען עצמך בעזרתי, שכן הפנטזיה שאי אפשר לעשות כלום למען עצמך חוסמת את היכולת לטפל בעצמך.

קודם לכן כתבתי על היכולת לתת פרשנויות כדרך להגביר את המודעות ולשלוף את הלקוח מההתמזגות עם הניסיון שלו. הבסיס התיאורטי יכול לשמש מקור לפרשנויות, אך אמין יותר להסתמך על מה שקורה בין המטופל למטפל כאן ועכשיו, בהיותו בכושר שלילי. במקרה זה קודמת לפירושים בלימה.

בלימה היא מנגנון אוניברסלי לנחש את הצורך של הלקוח, להפוך אותו לחלק מהזהות של הלקוח, לזהות ולסמל את החוויה שצריכה להיות מילולית. "אני לא יודע מה אני רוצה, אבל אני כבר שונא אותך שלא נתת לי את זה" – מניע כזה יכול לשמש נקודת מוצא לחיים במציאות שבה קיים סיכון לדחייה ותסכול.

בלימה היא רמה גבוהה יותר של טיפול, שמתממשת דרך האפשרות לפגוש בהשפעה שלילית של הלקוח, במקום לפנק אותה ולהחליק סתירות. לקוח שחוצה גבולות זקוק ליותר עצירה מאשר לאפשר פעולה מיידית. במקרה זה, הוא עומד בגבולות שלו, או יותר נכון מזהה אותם כתמיכה באישיותו. למטפל יש שתי אפשרויות התנהגות – להתמודד עם שנאתו של הלקוח ובכך לאפשר לו להראות את פרצופו האמיתי, או, תוך הקפדה יתרה על עצמו, להמשיך לטפח אצל הלקוח עצמי כוזב נוח. גילוי השנאה הוא סימן לאמון רב במטפל, למעשה, במקום הזה מתרחש מצב של השגת אותנטיות, ייחודי ללקוח. גם הזדהות השלכתית מעידה על התקדמות בולטת בקשר הטיפולי ומסמנת את תחילתו של הטיפול עצמו, שכן כל הזמן והמאמצים הקודמים כוונו להכנת מגע כזה. הביטוי של עצמי כוזב, להיפך, הופך את התהליך הזה כך שהחיוניות כבויה והאדם מתחיל לדאוג לאחרים תוך פגיעה באינטרסים שלו.

אחד הקשיים העיקריים במקום זה עבור המטפל הוא לגלות את הטיפול והאהבה שלו ללקוח כאשר הזעם הוא החומר העיקרי המוצג. המשימה הטיפולית, אם כן, היא לתפוס את מקומה איפשהו באמצע: לא להיכנע ולא להתמזג עם "החפץ הטוב" של הלקוח, אבל גם לא לשבור את המרחק בפתאומיות, להשאיר את האחרון לבד ובכך להפוך ל" חפץ רע". על המטפל להיות בעמדה אמביוולנטית (דיכאונית), כלומר לשלב גם הזדמנויות וגם מגבלות.

שנאה בהעברה נגדית מייצרת מתח רב אצל המטפל במקום בו הלקוח אינו מבין במשך זמן רב מה המטפל עושה עבורו, מוריד מערכו ומנסה להרוס את החפץ הרע כאילו חייב להיות אחד טוב מאחוריו. . בשלב זה, החילוץ של אובייקט טוב יהיה תלוי בשלמות ההרס של הרע (עמדה פרנואידית-סכיזואידית). כמו כן, יש צורך לעמוד בזעם של הלקוח כי הוא צריך לחוות מחדש את החוויה השלילית, ולא להחליף באופן מטעה חפץ רע מהעבר בחפץ טוב מההווה. במובן זה, הזדהות השלכתית מספקת הזדמנות שנייה לשנות את החוויה באמצעות שקיעה בחוויות שליליות, שכנגדן נעשה שימוש בטכניקות רבות להרגעה עצמית בחיי היומיום.

בלימה היא תהליך של תיחום גבולות, מתן שמות למה שקורה. למעשה, את פונקציית ההכלה ניתן לבצע על ידי פרשנות, אם נבין על פיו את הסדר של המתרחש כאשר ישנם אירועים רבים, והמודעות שלהם מתעכבת. פרשנות היא יציאה ממערכת יחסים למטאפוזיציה, פעולה תוקפנית כלפי הלקוח, שכן היא כרוכה בעימות עם הניסיון שלו. הפרשנות מחזירה את הלקוח למציאות על ידי מתן שם לחסר השם והצבתו בתוך מערכת יחסים אמיתית, בעוד שהזדהות השלכתית מנסה למקם את המטפל בפנטזיות הלא אמיתיות של הלקוח. הפרשנות מתנגדת להזדהות השלכתית.

הפרשנות מאשרת את החשיבות של מה שקורה ללקוח, ומוציאה אותו מסולם הדירוג "טוב-רע". הפרשנות מחברת את המתרחש עם החוויה ההוליסטית של הלקוח, ומאפשרת לו להסתכל על דפוסי מערכות יחסים חוזרים ונשנים.

הלקוח זקוק לקבלה ומפחד מוות מדחייה. הביטוי של העצמי האמיתי מלווה במימוש של העברה נגדית שקשה לשאת, אבל ברגע זה אתה צריך להיות זהיר ככל האפשר, מכיוון שעכשיו מתחילים שינויים חיוניים. נחמה מתעוררת כאשר הלקוח רואה שהוא לא הורס את המטפל עם ההשפעות שלו. התגובות הצפויות מהמטפל הן הרס או נקמה. על ידי שמירה על עמדה טיפולית, המטפל מכונן בכך ושומר על גבולות הקשר. גבולות חיצוניים שנבנו היטב מביאים להיווצרות גבולות פנימיים בצורה של הכרה בזכות ובהזדמנות להיות עצמך, לדרוש, לא להסכים, להיות לא נוח וכו'. למעשה, לא הפרשנויות עצמן חשובות, אלא התחושה שהלקוח יכול לקחת עמו לאחר הפגישה – "הם יכולים לעמוד בי ואני לא כל כך רע לאחר, ולכן גם לעצמי".

כתבות נוספות:

קנאה רומנטית במערכות יחסים לא מונוגמיות בהסכמה

טיפול פסיכולוגי לילדים ונוער במצבי טראומה

שלבי האבל

העברה נגדית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית של ילדים ובני נוער

פירמידת הצרכים של מאסלו

סכיזופרניה