גם כמטפלים פחות לימדו אותנו להתמודד עם קנאה רומנטית אלא אם מדוברת בקנאה שכבר נתפסת כפתולוגית בתוך מערכת מונוגמית

אבל זה נתפס כל כך לגיטימי והגיוני לקנא קנאה בוערת ובלתי ניתנת לשליטה או לניהול כשבני הזוג מנהלים מערכת יחסים מינית או רגשית עם אחר שהדרך היחידה לכאורה להתמודד עם זה היא לחיות במונוגמיה. ובכל זאת, אנשים פותחים מערכות יחסים וחיים כך בטוב. האם אלו אנשים מיוחדים? יחידי סגולה שלא מרגישים קנאה רומנטית? בדרך כלל לא. בדרך כלל מדובר באנשים רגילים לחלוטין שחווים את כל הקשת הרגשית כולל קנאה.
יחד עם זאת, קנאה רומנטית זה רגש כל כך מצמית וכל כך מרובד ויושב על כל כך הרבה דברים פוטנציאליים שצריך תהליך מסוים כדי להתחיל לפרק אותו.

אם נסתכל על הגורמים לקנאה רומנטית ניתן לחלק אותם לארבעה גורמים עיקריים.
ביולוגיה, תרבות, איכות המערכת ופצעי עבר אישיים.

ביולוגיה

אין לי הרבה מה להגיד על ביולוגיה. לא רק כי מורכב מאוד להפריד את החלק הביולוגי מהתרבותי, אלא גם כי מעט ידוע על מנגנון הקנאה הרומנטי הביולוגי בבני אדם. אני יוצאת מנקודת הנחה שקנאה רומנטית היא רגש טבעי, כמו כל יתר הרגשות שאנחנו מרגישים כבני אנוש. ושיכולה להיות שונות גנטית בין בני אדם בהקשר הזה. אני מכירה אנשים שמעולם לא קנאו למרות שהם חיים בפוליאמוריה ואנשים מאוד קנאיים שחיים במונוגמיה. האם לפחות חלק מההבדל הזה הוא גנטי? יתכן. עם זאת, כמטפלים אין לנו כל כך מה לעשות עם גנטיקה. אבל יש הרבה מה לעשות עם הגורמים האחרים שמשפיעים לא פחות ולטעמי הרבה יותר, מאשר הגורם הגנטי.

תרבות

הגורם התרבותי הוא אחד הגורמים המשמעותיים ברמת הקנאה הרומנטית. נעשה מחקר על ידי האנתרופולוג ראלף הופקה בקרב 92 תרבויות שונות והתגלתה שונות קיצונית ביחס לקנאה הרומנטית בתרבויות שונות. החל מרצח של גבר שהעז לבקש מאישה נשואה כוס מים ועד לתרבות שבה אם גבר רוצה לשכב עם אישה נשואה הוא צריך לבקש אישור מכל הבעלים שלה. על פי הופקה תרבות המערב היא תרבות שמעודדת קנאה רומנטית באופן פעיל ולכן רמת הקנאה הרומנטית בתרבות שבה אנחנו חיים גבוהה ומועצמת על ידי מסרים תרבותיים רבים שמופצים דרך סוכני תרבות כגון ספרות, סרטים, שירים ואמונות כגון “מי לא אוהב לא מקנא” או אמונה שנאמנות רומנטית מינית קשורה לכבוד המשפחה או לרגשי השפלה במידה והיא לא מתקיימת. לכן מטפל שרוצה להתחיל לפרק את הקנאה הרומנטית אצל מטופל כדאי שיכיר את האמונות והתפיסות התרבותיות הרווחות בחברה שלנו כדי שניתן יהיה להתחיל לחקור ולפרק אותן. למשל האמונה “מי שלא אוהב לא מקנא” ממש מחייבת אנשים לקנא, אחרת חלילה יוכח שהם לא באמת אוהבים את בן הזוג שלהם.

איכות הקשר

ככל שהקשר יותר אוהב, אכפתי, מתקשר ובטוח כך קל יותר להכיל את הפתיחה שלו. ככל שהוא יותר רעוע, נטול אמון ומרוחק כך הסיכוי שהוא יהרס במערכת פתוחה עולה ורמת החרדה מאובדנו עולה. לכן חלק מהטיפול יעסוק באיכות הקשר בעיקר סביב תחושות אמון, ביטחון ותקשורת.

פצעי עבר

ככל שאנשים פחות בטוחים בעצמם, יותר חסרי חווית ערך עצמי איתן וסוחבים איתם פצעי ילדות וטראומות, כך הצורך שלהם בתחושת ביטחון משוקפת מאחר, עולה. באופן פרדוקסלי פצעי עבר כאלו יכולים לדחוף חלק מהאנשים לפתוח את המערכת, אולם יקשו עליהם מאוד לאפשר את פתיחת המערכת מצד בן הזוג. לכן חלק מהותי בטיפול באנשים שרוצים לפתוח את המערכת אולם מתקשים בכך יעסוק בסוגיית ערך עצמי איתן וטיפול בטראומות עבר.