אגו, סופר אגו ואיד בפסיכואנליזה

לעתים קרובות אפשר לשמוע בדיוק איך הוא מכונה "אבא" של הפסיכולוגיה. בתחילה, כשפרויד רק התחיל לחקור את תופעת האישיות האנושית, אחד הרעיונות הדומיננטיים שלו היה הרעיון של תהליכים נפשיים לא מודעים. אבל תוך כדי עבודתו, המדען המפורסם שינה במידת מה את הרעיון שלו והכניס שלושה מונחים חדשים לחקר האישיות: זהות, אגו וסופר אגו. מושגים אלו הפכו למרכזיים בתורת הפסיכואנליזה. ולהם מוקדש המאמר שאליו אנו מזמינים אתכם להכיר את עצמכם – כאן נשקול בפירוט את שלושת המונחים הנ"ל ונבין מה המשמעות של כל אחד מהם, וכן מה תפקידם בפסיכואנליזה.

כתבות נוספות:

השפה הקלינית של ויניקוט

תסביך אדיפוס

פירמידת הצרכים של מאסלו

איד

עצם המושג "איד" מקורו בלטינית ("איד" פירושו "זה"). לפי רעיונותיו של פרויד, ה-איד מרמז באופן בלעדי על היבטים מולדים, אינסטינקטיביים, פרימיטיביים באישיותו של אדם. תחום התפקוד שלו הוא הלא מודע. זיהוי קשור קשר הדוק לצרכים העיקריים הממלאים את ההתנהגות האנושית באנרגיה, כגון שינה, אכילה, סקס וכו'. בפסיכואנליזה, איד הוא משהו כאוטי, אפל, חסר חוק, ביולוגי גרידא, לא מציית לכל כללים. וה-איד ממלא את תפקידו המרכזי בחייו של הפרט לאורך כל הזמן, עד מותו.

ה-איד מייצג את המבנה הראשוני של נפש האדם ומשמש כעיקרון ראשוני של כל חייו של האדם – התפרצות מיידית של אנרגיה נפשית, המופקת באמצעות דחפים שנקבעו ביולוגית, שביניהם שוררים תוקפניים ומיניים. ההתפרצות המיידית הזו נקראת עקרון ההנאה. ואיד, המבוסס על עיקרון זה, מתבטא בצורה אימפולסיבית, שם היא שמה את עצמה בחזית, ללא קשר להשלכות כלשהן של מעשיו עבור אחרים, ומבלי לחשוב אפילו על שימור עצמי. באופן פיגורטיבי, איד הוא שליט עיוור שגורם לו לציית לו בסמכותו ובכוחו, אך סומך על הכפופים לו כדי ליישם את תוכניותיו.

זיגמונד פרויד

פרוייד תיאר שני מנגנונים שבאמצעותם ה-איד משחרר את אישיותו של האדם ממתח – אנחנו מדברים על פעולות רפלקס ותהליכים ראשוניים. אם כבר מדברים על פעולות רפלקס, אנו יכולים לומר שה-איד מגיב אוטומטית לדחפים של ריגוש, ובכך מגיב ללחץ שנגרם מהגירוי. כדוגמה, קריעה כאשר כתם נכנס לעין או שיעול כתגובה לגירוי של דרכי הנשימה העליונות היא מושלמת כאן. אבל כאן יש לציין שפעולות רפלקס לא תמיד יכולות להקל על רמת הלחץ או הגירוי. לדוגמה, שום תנועת רפלקס לא יכולה להאכיל ילד רעב. ובמקרה שתנועת הרפלקס אינה מסוגלת למלא ביעילות את תפקידה, נכנס לתוקפו המנגנון השני – תהליך הייצוג הראשוני, שבו ה-איד מהווה את הדימוי המנטלי של האובייקט, שהיה קשור במקור עם סיפוק האובייקט. צוֹרֶך. אם ניקח את הדוגמה של תינוק רעב למעלה, התהליך העיקרי יכול להיות שחזור התמונה של בקבוק חלב או חזה של אמא. דוגמאות רבות אחרות לתהליך הראשוני, בעקבות הוראות הפסיכואנליזה, ניתן למצוא בפסיכוזה, הזיות, חלומות.

כאן יש צורך לרשום הערה קטנה לגבי מה הם תהליכים ראשוניים באופן כללי.

דימוי לא הגיוני, לא הגיוני ואפילו פנטזיה של רעיונותיו של אדם נקרא תהליכים ראשוניים, המתאפיין בחוסר יכולת לדכא דחפים ולהבדיל בין הממשי לבלתי מציאותי, בין האני האמיתי לבין ה"לא-עצמי". מורכבות ההתנהגות בקשר לתהליכים ראשוניים נעוצה בעובדה שאדם אינו מסוגל להבחין בין אובייקט ממשי שיכול לספק את הצורך שלו מהדמות שלו. רק השוו בין המים לבין תעתוע המים הללו שנגרמו מצמא באדם שהולך במדבר. מסיבה זו, מייסד הפסיכואנליזה טען כי התינוק אינו מסוגל לדחות את סיפוק הצורך הרגיל שלו. היכולת לדחות את הסיפוק הזה באה לידי ביטוי לראשונה באדם כשהוא מתחיל להבין שמלבד הרצונות והצרכים שלו יש גם עולם חיצוני. והידע הזה משמש כטריגר להופעתו של מבנה אישיות שני שנקרא האגו.

אגו

המונח "אגו" מגיע מהמילה הלטינית "אגו", שפירושה "אני". האגו הוא מרכיב במנגנון הנפשי האחראי על קבלת ההחלטות של האדם. האגו מבקש לבטא ולספק את רצונות האיד, אך הפעם בהתאם למגבלות שמטיל העולם החיצוני.

המבנה והתפקוד של האגו צומחים מתוך ה-איד. האגו נובע ומתפתח מהאיד, וגם לוקח חלק מהאנרגיה ממנו לצרכיו על מנת לעמוד בתנאי המציאות החברתית. כך קורה שהאגו מבטיח את השמירה והבטיחות של האורגניזם. לדוגמא, אדם שרוצה לאכול צריך להבחין בין דימוי האוכל, הקיים בייצוג, לבין הדימוי האמיתי של האוכל. במילים אחרות, אדם צריך להיות מסוגל להשיג מזון ולצרוך אותו לפני שהלחץ ירגע. שאיפה זו מעודדת אדם ללמוד, להרהר, לנמק, לתפוס, לקבל החלטות, לזכור וכו'. מכאן נובע שהאגו משתמש בתהליכים תפיסתיים וקוגניטיביים במסעו כדי לספק את הצרכים והרצונות של ה-איד. אולם, אם טבעו של האיד מוצא ביטוי בחיפוש אחר הנאה, הרי שטבעו של האגו כפוף לעקרון המציאות, שמטרתו לשמור על שלמות האורגניזם על ידי דחיית סיפוק האינסטינקטים עד ההזדמנות לפרוק ולהפיג מתחים נמצאת בצורה המתאימה ביותר או עד שהסביבה החיצונית מגיבה לדרישות הרלוונטיות.

כתבות נוספות:

תיאוריית הרגשות הדיפרנציאליים

נטייה מינית

סופר אגו

השיחה על הסופר-אגו צריכה להתחיל בכך שלצורך תפקוד אפקטיבי בחברה, אדם צריך מערכת ערכים, אתיקה ונורמות שתתאים למערכת המאומצת בחברה הסובבת אותו. ואת כל זה ניתן לרכוש בתהליך הסוציאליזציה – אם בא לידי ביטוי בטרמינולוגיה של הפסיכואנליזה, הדבר נובע מהיווצרות הסופר-אגו, שמקורו גם בשפה הלטינית, שבה "סופר" פירושו "מעל", ו"אגו", כמו שנאמר – "אני".

הסופר אגו הוא המרכיב האחרון של האישיות המתפתחת. לפי זיגמונד פרויד, העל-אגו עדיין לא קיים באורגניזם שזה עתה נולד. הוא נרכש על ידי ילד בתהליך האינטראקציה שלו עם הורים, מורים ואנשים אחרים שיש להם השפעה מעצבת על האישיות. ככוח מוסרי ואתי, הסופר אגו הוא תולדה של תלות ארוכת טווח של הילד בהוריו ומתבטא מהרגע בו הילד מתחיל להבחין בין מה שטוב לרע.

בין היתר חילק זיגמונד פרויד את הסופר-אגו לשתי תת-מערכות נפרדות – מצפון ואגו-אידיאלי. המצפון נרכש באמצעות ענישה הורית וקשור למה שנחשב ל"התנהגות מרדנית", כלומר. עם מה שמים את הילד בפינה וכו'. המצפון כולל הופעת רגשות אשמה, נוכחות של עכבות מוסריות ויכולת הערכה עצמית ביקורתית. וההיבט המעודד של הסופר-אגו הוא האגו-אידיאל, שנוצר מאישורים ורייטינג גבוה של אנשים משמעותיים. אידיאל האגו קובע את נוכחותם של רגשות כגון גאווה או כבוד עצמי.

העל-אגו יכול להיחשב כגובש מלא רק כאשר שליטה הורית מפנה את מקומה לשליטה עצמית. הסופר-אגו מבקש להאט סוף סוף את הביטוי של כל הדחפים הנידונים חברתית הנובעים מה-איד, ומכוון את האדם לשלמות במחשבות, במילים ובפעולות, משכנע את EGO שמטרות אידיאליסטיות גוברות על ריאליסטיות.

אלו הם התפקידים והמשמעות של האיד, האגו והעל-אגו בפסיכואנליזה של פרויד. לסיכום, אין לנו אלא לומר שכל חייו המודעים של האדם, האגו מחפש פתרונות פשרה שיכולים לספק את האיד והסופר-אגו, הנמצאים בעימות מתמיד אחד עם השני.